​

​למרבה הצער, בעלי תפקידים שקולם הוא כלי עבודתם כגון אנשי הוראה, אנשי טלמרקטינג, אנשי עסקים המנהלים ישיבות דחופות ופרזנטציות כמו כן, אנשי פוליטיקה וכל המקצועות הדורשים תקשורת מתמדת עם הציבור, דווקא הם אלו  שאינם עוברים הכשרה בכלי העבודה שלהם: הקול.

בשל כך,סובלים רבים מהם משחיקה מצטברת של מיתרי הקול עקב שימוש שגוי. 

מופעיות אז בעיות צרידות, תשישות ווקאלית  ואפילו לעיתים א-פוניה (איבוד הקול) למספר ימים ואף יותר.

מעבר לזה, שימוש לא נכון במיתרי הקול ומערכת הנשימה, גורמת לבעיות פיזיולוגיות ורגשיות המתישות את המערכת הווקאלית ומערכת העצבים. 

נשימה לא תקינה אחראית על לחץ דם גבוה, בעיות נשימה, בעיות לב, תחושות עילפון, כאבי ראש, קצרת בדיבור והגברת הלחץ הנפשי.

​

לפי מחקרים בינלאומיים שנעשו על בריאות הקול אצל המורים

ניתן לראות מגמה מדאיגה של כ- 28% נכות ווקלית בקרב אנשי הוראה וותיקים.

​

​http://www.academia.edu/16672952/Vocal_Effort_and_Voice_Handicap_Among_Teachers

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26117182

http://www.ncvs.org/research/NCVSOnlineTechnicalMemo13.pdf

 

​

מעבר לבריאות הקול, כמובן ישנו רובד נוסף ללימוד הכרת הקול: האספקט של העברת רגשות בזמן תקשורת. 

בעיית האלימות בכיתות לדוגמה,מוכרת היטב לאנשי הוראה. האלימות מתחילה תמיד באלימות מילולית ועלולה להתדרדר למצבים קיצוניים יותר. בשל המתח המתמיד, החברה הישראלית סובלת כידוע מהרגלי תקשורת שאינם תמיד הולמים יחסי כבוד בין אדם לחברו וקל וחומר בין מורה לתלמיד.

​יכולת שליטה בקול מקנה את היכולות לנתב את הרגשות לפי שימוש בקול עם גוון סמכותי אך אמפטי ולקבוע את האווירה שתתנהל .

​

מקצוע  ההוראה, דורש מאמץ רצוף של שעות דיבור

ומשתייך לפיתוח קול, אימון הקול  בדומה להכשרה ווקלית לשחקני תאטרון.

​

כל אדם פועל לפי חיקוי ומותנה רגשית על ידי האווירה שהמוסמך עליו משרה. לפיכך יש חשיבות רבה  להכיר את הכוח שיש בקול להשרות אווירה טובה ויחסי כבוד הדדיים.

​הקול הוא אמצעי עיקרי לתקשורת. שימוש לא נכון בקול יכול להעביר מסרים הסותרים את כוונתנו ולשדר לחץ במקום התרגשות, כעס או שחצנות במקום בטחון עצמי, עצבות במקום עדינות. בסופו של דבר יתחיל האדם להרגיש בפועל את מה שהוא שידר בטעות. טון הדיבור קובע את האווירה בה נמצא המאזין ולאו דווקא המילים שנאמרות במהלך השיחה.

​

הקול הוא אמצעי עיקרי לתקשורת. שימוש לא נכון בקול יכול להעביר מסרים הסותרים את כוונתנו,

​

לקול שלנו ישנן עוצמות אדירות שלא תמיד אנו מודעים אליהן. הן פועלות תדיר עלינו ועל סביבתנו.

אנחנו מזהים בשיחת טלפון אנשים מבלי שראינו אותם אי פעם בחיים. אנחנו מזהים את האמינות שלהם ויודעים מתי הם נבוכים או עצובים כי יש לנו ידע פנימי מובנה עוד טרם נולדנו לאוויר העולם כי חוש השמיעה הוא החוש הראשון שהעובר מפתח.

במפגשים של פיתוח קול ושמירה על הקול מחזירים את אבדת הידע הבסיסי הזה שאבד לנו בגלל סיבות של התאמה לסביבה, לדרישות החברה להגן על הרגשותינו.

​

חשוב לציין את ההבדל בין רופא אף אוזן גרון,  קלינאי תקשורת ולבין מורה לפיתוח קול:

​

·         רופא ORL מרפא את הנזקים הפיזיולוגים כגון יבלות על מתרי הקול וכד',

·         קלינאי תקשורת מתמקד בעיקר בטיפול בליקוי שפה (הגהה , גמגום, אפזיה וכדומה) וגם בשימוש נכון של הקול

·         מורה לפיתוח קול מתעסק בעיקר  בווירטואוזיות של הקול (פיתוח המנעד- שמירה על כושר הווקאלי בזמן מאמץ רצוף והגברת יכולות                השימוש בקול  להשגת תוצאות גבוהות יותר  כגון אימון זמרים ושחקנים וכו').

​

שלושת המקצועות משלימים אחד את השני ועובדים בשיתוף פעולה מלא. 

​

 עם זה, רופא/ה אף אוזן גרון כמו כן קלינאי/ת תקשורת אינם חייבים להיות בעלי ניסיון בהוראה או בהופעות או הבעלי שמיעה מוזיקלית וכד' מה שאינו המקרה של מורה לפותח קול.

מורה לפיתוח   קול מלמד/ת שעות מרובות ומנהל/ת, ברוב המקרים, גם  קריירה בתור אומנ/ית .

​

 ההבדל דומה להבדל שישנו בין רופא לבין פיזיותרפיסט וההבדל בין פיזיותרפיסט לבין מאמן כושר לספורטאים מקצועים.

​

מורה לפיתוח קול נותנ/ת כלים טכניים  כדי להגביר את היכולות של דיבור ממושך ושירה; כמו כן,  מנחה איך להתמודד רגשית לדבר או להופיע בפני קהל ואיך ניתן להעביר מסרים ברורים על ידי שימוש נכון בקול באיטונציות מגוונות. 

​